חזרתם ארצה. התינוק נכנס עם הדרכון האמריקאי, ההליך להכרה בהורה הביולוגי בתנועה (כתבתי עליו בפוסט הקודם) – ונדמה שהבירוקרטיה מאחוריכם. אבל לזוגות שבהם רק אחד מבני הזוג הוא ההורה הגנטי, נשאר צעד אחד חשוב מאין כמותו: צו הורות פסיקתי, שהופך את ההורה השני להורה לכל דבר ועניין – גם בעיני מדינת ישראל. ויש כאן שעון שרץ, אז קראו עד הסוף.
למה זה בכלל נדרש? כי המסלול שתיארתי – בדיקת הרקמות ופסק הדין – מכיר בהורה הביולוגי. ההורה השני, זה שהיה בכל בדיקה, שקם בלילות, שהילד קורא לו אבא – מבחינת הרישום הישראלי הוא עדיין, באותו שלב, אדם זר לילד. צו ההורות הפסיקתי הוא הכלי שבתי המשפט לענייני משפחה פיתחו בדיוק בשביל זה: פסק דין שקובע שגם ההורה הלא-ביולוגי הוא הורהו של הקטין.
נקודה משפטית חשובה שהרבה מפספסים: הדין הישראלי רואה ביולדת – כלומר בפונדקאית – את אם הילד, כל עוד לא נקבע אחרת. לכן, לצד הבקשה לצו, בית המשפט יבקש לראות שהזיקה המשפטית לפונדקאית נותקה – באמצעות פסק דין שניתן אחרי הלידה בארה"ב, או מסמך מתאים אחר מההליך האמריקאי שמסדיר את סיום מעמדה. זו עוד סיבה לשמור בקנאות על כל המסמכים מהתהליך האמריקאי, כפי שכתבתי בפוסט הקודם: מה שנראה כמו "עוד נייר" בארה"ב הוא בדיוק מה שבית המשפט בישראל יצטרך.
ולמה זה חשוב כל כך, גם אם "בבית ממילא הכל ברור"? כי הורות משפטית היא לא סמל – היא זכויות וחובות בעולם האמיתי: קבלת החלטות רפואיות על הילד, רישום למוסדות, ירושה, ביטוח לאומי ונקודות זיכוי, וחלילה – מה קורה במקרה של פרידה או אסון. בלי הצו, ההורה השני תלוי ברצונו הטוב של העולם. עם הצו – הוא הורה, נקודה.
ועכשיו לשעון: תחולה רטרואקטיבית. לפי המתווה שהתגבש בפסיקה ובעמדת היועץ המשפטי לממשלה, בקשה לצו הורות פסיקתי שמוגשת בתוך 90 יום מהלידה יכולה לזכות בהורות רטרואקטיבית מיום הלידה – כלומר, ההורה השני נחשב הורה מהרגע הראשון של חיי הילד, על כל המשתמע: זכויות מול ביטוח לאומי, נקודות זיכוי, חופשת לידה ועוד. בקשה שמוגשת מאוחר יותר עלולה לזכות בהכרה רק ממועד מתן הצו. שימו לב שהתחום דינמי והפרטים המדויקים משתנים מעת לעת – את הנוסחה העדכנית תקבלו מעורך הדין – אבל העיקרון פשוט וברור: מגישים מוקדם ככל האפשר, ובוודאי לא נותנים ל-90 הימים לחלוף "עד שנתארגן".
עוד שאלה שחוזרת: האם הצו "פחות" מאימוץ או מהורות ביולוגית? לא. מבחינה משפטית, הורות מכוח צו הורות פסיקתי היא הורות מלאה ושווה. הילד שלכם הוא הילד של שניכם – עכשיו גם בכל מרשם ממשלתי.
טיפ שלי: את עורך הדין לצו ההורות סגרו עוד לפני הלידה, כחלק מהצוות הישראלי, ובקשו ממנו רשימת מסמכים מראש – במיוחד את פסק הדין שלאחר הלידה מארה"ב בעותקים מאומתים. את חלק מהמסמכים קל להשיג בזמן שאתם עוד שם, וקשה ויקר להשיג מהספה בישראל.
