חברה שלנו כפונדקאית או כתורמת ביצית — האם זה רעיון טוב?

זו אחת השאלות שחוזרות אליי הכי הרבה, בשתי גרסאות: "יש לנו חברה שמוכנה לתרום לנו ביצית", ו"יש לנו חברה שמעוניינת להיות הפונדקאית שלנו". שתיהן באות ממקום יפה, ולשתיהן יש תשובה דומה — עם הבדלים שחשוב להכיר.

הגרסה הראשונה: חברה כתורמת ביצית

לכולנו יש את החברה המוכשרת והיפה שאם רק היינו סטרייטים היינו רוצים שהיא תהיה התורמת שלנו. לפעמים היא אפילו מציעה את זה ביוזמתה.

על הנייר זה רעיון טוב, ולפעמים נדמה שגם יחסוך כסף. אבל בואו נפרק את זה.

כספית זה לא בהכרח זול יותר. צריך להטיס אותה, לשלם על השהות, לפצות על ימי עבודה שהיא מפסידה, ולבקש ממנה לעזוב משפחה בישראל. וכל זה עוד לפני שידוע אם זה בכלל יצליח.

רפואית הסיכוי נמוך משנדמה. רוב תורמות הביצית הן בנות 21 עד 29 שעברו המון בדיקות מקדימות לפני שאושרו. הסבירות הגבוהה היא שהחברה הטובה שלכם פשוט לא תעמוד בסטנדרטים של מרפאה טובה. ומעבר לזה — תרומת ביצית כוללת תרופות וזריקות לאורך תקופה, ותהליך השאיבה כולל הרדמה מלאה והתאוששות לא פשוטה.

משפטית זה מסובך בישראל. להבדיל מארצות הברית, בישראל תרומת ביצית חייבת להיות אנונימית. אם התורמת שלכם היא מכרה ישראלית, תמיד עלולה להיות תסבוכת אם היא תדרוש משהו בעתיד — ולא משנה איזה הסכם חתמתם ביניכם מראש.

ורגשית — זה החלק שהכריע אצלי. כשחשבתי בהתחלה להיעזר באחות שלי או של בן זוגי, דמיינתי את ארוחת החג כשאנחנו עם הילד, והאחות פתאום אומרת לעצמה "וואו, הוא ממש דומה לי". או שתהיה לה ביקורת על החינוך ועל אופי הגידול, ולא בהכרח תוכל לנתק את הפן הרגשי. זה הספיק לי כדי להחליט שאמנם אני לא מעוניין בתרומה אנונימית לחלוטין, אבל מעדיף להימנע מתרומה של חברה או קרובת משפחה.

הצעה נחמדה של חברה טובה יכולה להסתיים בתחושת מחויבות שתחבל בקשר. שווה לחשוב על זה לפני ולא אחרי.

הגרסה השנייה: חברה כפונדקאית

כאן התשובה שלי פחות חד-משמעית. אין שום בעיה עקרונית — אבל יש רשימה שחייבים לעבור עליה.

היא חייבת לעבור את כל האישורים של המרפאה שלכם בחו"ל. בדיוק כמו כל פונדקאית אחרת, בלי קיצורי דרך.

היא צריכה לענות על החוקים במדינה שבה מתקיים התהליך. פונדקאית לרוב צריכה להיות אזרחית או לפחות תושבת של אותה מדינה, והלידה חייבת להתקיים במקום שבו יתאפשר ניתוק הזיקה שלה מהילד בהליך משפטי מסודר.

אם היא ישראלית במקור — תתייעצו עם עורך דין. גם לגבי החוקיות מול חוק הפונדקאות הישראלי, גם לגבי מה כולל תהליך הניתוק במקרה כזה, וגם לקראת אילו סיבוכים משפטיים אתם עלולים להיכנס.

ואם המטרה היא להוזיל — תזכרו שאם התהליך ייכשל ותצטרכו לחזור לנקודת ההתחלה, זה יקרה אחרי שכבר הוצאתם סכום רב על טיסות שלה למרפאה, שהייה, אובדן ימי עבודה ואולי בייביסיטר לילדים שלה.

ההבדל שאף אחד לא מדבר עליו

נניח שהכול הסתדר והיא מתאימה לכל הקריטריונים. קחו בחשבון שבתהליך כזה אתם תהיו לפעמים מאוד לחוצים, אולי אפילו כועסים, לפעמים חסרי סבלנות. ודברים שקל להגיד למישהי זרה לא תמיד קל להגיד לחברה שעושה לכם טובה ענקית.

שתי המלצות שאני עומד מאחוריהן

הראשונה: תשלמו לה. גם אם היא מתעקשת שלא, וגם אם הכוונות שלה טהורות. קודם כל — מגיע לה. יש פה המון אתגרים רגשיים מעבר לנשיאת ההריון עצמו: היא תפסיד ימי עבודה, תזריק לעצמה זריקות לאורך תקופה ארוכה, תלך מבדיקה לבדיקה ותעבור אין-סוף תשאולים רפואיים ופסיכולוגיים. ומעבר לזה, זה יקל עליכם: תקבעו סכום ששניכם מרגישים איתו בנוח, ותמנעו מ"לא נעים לי לבקש ממנה, היא עושה את זה בחינם".

השנייה: תשקלו סוכנות בכל זאת. גם כשהפונדקאית היא חברה. הסוכנות תתווך מול חברות ביטוח, בתי חולים ומרפאות, ותקל על התקשורת ביניכם. והיא גם הביטוח שלכם למקרה שבשלב מסוים יהיה צורך להחליף פונדקאית — ואז אתם כבר מטופלים על ידי גוף מקצועי שעושה את העבודה בשבילכם.