פונדקאית לרוב צריכה להיות אזרחית המדינה בה מתבצע התהליך או לפחות תושבת, ועליה לעמוד בדרישות חוק כאלו ואחרות. בנוסף, הלידה כמובן תהיה חייבת להתקיים במקום בו יתאפשר ניתוק הזיקה שלה מהילד בהליך משפטי שמנוהל ע"י עורכי דין.
לגבי תורמת ביצית שהיא גם מכרה: לכולנו יש את החברה המוכשרת והיפה שאם רק היינו סטרייטים היינו רוצים שהיא תהיה התורמת שלנו. לפעמים היא אפילו מוכנה וגם מציעה את זה ביוזמתה.
אז אמנם "על הנייר" זה רעיון טוב, ולפעמים נדמה שגם יחסוך כסף. אבל כספית, זה אומר שצריך יהיה להטיס אותה, לשלם לה על השהות, הפסד ימי עבודה, לבקש ממנה לעזוב משפחה בישראל - וכל זה אולי בכלל לא יצליח מסיבות בריאותיות כאלו ואחרות - כולל בין השאר בדיקות גנטיות מקדימות שצריך לעשות שאולי יפסלו את ההתאמה ביניכם.
צריך לזכור שרוב תורמות הביצית הן בנות 21-29 שעברו המון בדיקות מקדימות לפני שאושרו לתרומת ביצית. הסבירות הגבוהה היא שאותה חברה טובה לא בהכרח תעמוד בבדיקות אלה ולא תתאים לשאיבה לפי סטנדרטים של מרפאות טובות.
בנוסף, תרומת ביצית כוללת תרופות וזריקות שהחברה תצטרך לקחת, ותהליך שאיבת ביצית כולל הרדמה מלאה והתאוששות לא פשוטה. יכול להיות שהצעה נחמדה של חברה טובה תסתיים בתחושת מחויבות שלכם אליה שתחבל בקשר.
מבחינת החוק- להבדיל מארצות הברית, בישראל תרומת הביצית חייבת להיות אנונימית, כך שאם התורמת שלכם היא מכרה ישראלית תמיד עלולה להיות תסבוכת משפטית במידה והיא בכל זאת תדרוש דברים בעתיד, ולא משנה איזה הסכם תחתמו מראש ביניכם.
כשחשבתי בהתחלה בעצמי להיעזר באחות שלי או של בן זוגי, דמיינתי את ארוחת החג כשאנחנו עם הילד, והאחות פתאום תגיד לעצמה "וואו הוא ממש דומה לי", או אם תהיה לה ביקורת על החינוך או אופי הגידול של הילד ולא בהכרח תוכל לנתק את הפן הרגשי. זה הספיק לי כדי להחליט שאומנם אני לא מעוניין בתרומה אנונימית לחלוטין, אבל מעדיף להימנע מתרומה של חברה או קרובת משפחה.
Comments