הקשר עם הפונדקאית הוא ללא ספק אחד הנושאים הרגישים והאישיים בתהליך פונדקאות.
בתהליך האישי שלי ושל בן זוגי, היה לנו מאוד חשוב להיות בקשר רציף עם הפונדקאית (אך לא מציק - במידה הנוחה לכל הצדדים שגם מתפתחת באופן טבעי ככל שהתהליך מתקדם). גם היום כשהילדות שלי כבר גדולות, חשוב לי להמשיך ולקיים איתה שיחות מדי פעם, לשמור על קשר בהודעות טקסט, לשלוח מתנות לימי הולדת ולברך בחגים. אולי בהמשך נתכנן נסיעה לארה"ב עם הילדות, ונכיר להן את הפונדקאית והמשפחה שלה.
אני יודע שהאישה הזאת נתנה לנו את הדבר הכי מדהים שיכולנו לחלום עליו, את הזכות להיות משפחה, בזכותה ובזכות המשפחה שלה הכל התאפשר- וקרה כמו שקרה ולא אחרת, וזה לא פחות ממדהים. אני גאה בסיפור הקמת המשפחה שלי, ורוצה שהילדות שלי ירגישו את אותה תחושת ייחוד וגאווה במי שהן, בסיפור שלהן, בדרך המיוחדת שבה הן הגיעו לעולם. חשוב לי שהילדות יכירו נשים מהסוג הנדיר הזה כמו הפונדקאית, שהיא חלק מהסיפור שלהן. היא האישה המופלאה שנשאה אותן ברחמה ודאגה לבריאותן ושלמותן במהלך ההריון, היא זו שילדה אותן, היא זו שגרמה להכל לקרות.
לי זה היה מאוד חשוב, ולפעמים קשה לי לחשוב על אנשים שבחרו אחרת או שנסיבות התהליך שלהם הובילו אותם לניתוק או לפעמים אפילו לחוסר היכרות מוחלט עם הפונדקאית (תהליכים במזרח הרחוק למשל). עם זאת, אני מבין שכל תהליך הוא שונה, כל זוג הוא שונה, כל פונדקאית היא שונה, הנסיבות אחרות ותפיסות העולם שונות. אני לא הייתי מוותר על הקשר הזה לעולם.
