הורות משותפת מול פונדקאות


בגדול, אין תשובה נכונה ולא נכונה. זה תלוי בכם ההורים, בסוג הקשר שלכם, במשפחה שאתם חולמים עליה, בתפיסות החיים שלכם וכמובן ברצונות של בני הזוג שלכם.

יש אנשים שחשוב להם שתהיה דמות אם במשפחה. יש הורים יחידנים שמעדיפים שתהיה מי שתחלוק איתם את האחריות לגידול הילדים. יש מי שרוצים שלילדים יהיו סבא וסבתא משני הצדדים- כבר שמעתי הכל.

במקרים שבהם ההורות המשותפת מצליחה והיחסים הטובים נשמרים בין כל הצדדים- אין ספק שמדובר בפתרון יצירתי ומקסים ואפילו יצא לי לחוות "יד שניה" שני תהליכים כאלו של שניים מחברי הטובים. הילדים כבר הפכו לנערים ונערות, היחסים מדהימים וההורים גרים בשכנות ומנהלים משק בית אחד.

עם זאת, יוצא לי לפגוש לא מעט זוגות ויחידנים שמספרים על חוויות פחות חיוביות. או כמו שמישהו הגדיר את זה: "מראש נכנסתי לגירושים".

חלקם אומרים שהבחירה בהורות משותפת היתה אסון, בזבוז זמן וניפוץ של אשליה. ברוב המקרים זה איפשהו באמצע: מהר מאוד מבינים שלאורך כל הדרך ושלבי גידול הילדים יהיה עוד אדם עם מערכת שיקולים משל עצמו (סוג חינוך, מקום מגורים, חלוקת זמן משותף ובנפרד, החלטות על העתיד), וכשלא מדובר במערכת יחסים רומנטית ורצונות משותפים- אז העניינים עלולים להסתבך.

יש יחידנים שיצאו למסע של הורות משותפת, הכירו בני זוג והפכו למשפחה של ארבעה הורים. האתגר הפך להיות עצום והשפיע עמוקות על כולם. במקרים כאלה במידת האפשר פשוט נמצאים שם ושורדים את הביחד לטובת הילדים.


מנסיוני מהסיפורים שלכם, ניתן לסכם הורות משותפת כך: כשזה עובד זה מושלם, כשזה לא עובד זה סיוט.

אין שום דרך להשוות בין הורות משותפת לפונדקאות, מכיוון שגם מבחינת עלויות כספיות יש הוצאות כאן וגם כאן, וכל אחד יבחר בפתרון הזמין לו ובעיקר שמתאים לו לעתיד המשפחתי.




43 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים