בעבר ההמלצה הייתה שההורים בתהליך יטוסו להקפיא את הזרע במרפאה, ועל הדרך כמובן יפגשו את הצוות הרפואי שילווה אותם לאורך ההריון. היום, ברוב מדינות העולם יודעים לעבוד עם משלוחי זרע, מה שבין השאר הקל מאוד על המשך קיום תהליכים גם בתקופת הקורונה. כיום ההורים פשוט יכולים לבחור - לטוס למרפאה, או להקפיא זרע בישראל ולשלוח למרפאה בארצות הברית. הטיסה ההכרחית היא כמובן ללידה עצמה, כשבועיים-שלושה בערך לפני תאריך הלידה המשוער. יחד עם זאת, רוב האנשים בחרו לרוב לטוס פעם נוספת בסביבות השבוע ה-20 של ההריון כדי להיות נוכחים בבדיקה שנקראת סקירת מערכות. באופן טבעי ההורים לעתיד רוצים גם לחוות את ההריון, את הבטן הגדלה ואולי להרגיש איזו בעיטה קטנה, לבלות עם הפונדקאית ולצבור חוויות ותמונות. כשלא התאפשר להגיע לביקור במהלך ההריון (בין אם פיננסית או בגלל מגפות עולמיות כמו שראינו בקורונה) רוב ההורים שליוויתי בחרו לטוס מוקדם יותר ללידה, גם לצרכי בידוד רפואי, וניצלו את הטיסה המוקדמת כדי לחוות יותר את ההריון יחד עם הפונדקאית. טיסה מוקדמת היא בהחלט אפשרות, אבל חשוב לזכור שלא תמיד אפשר להסתמך על זה שתגיעו בזמן, ולפעמים הלידה תפתיע אתכם.
