אני מאוד בעד. אנחנו פגשנו את התורמת וזה היה מפגש מרגש ומדהים, ומזכרת עבורנו ועבור הבנות שלנו לכל החיים.
הרצון לפגישה חייב להיות הדדי, וכדאי שיהיה מלווה על ידי איש מקצוע מהמרפאה בהתחלה, וכמובן מעוגן בהסכם משפטי.
פגישה כזו היא לא ראיון עבודה, ולרוב מתקיימת אחרי שכבר בחרתם בה על פי הנתונים הרפואיים שלה ולפי פרמטרים נוספים שהיו חשובים לכם. לעתים הפגישה מתקיימת בכלל אחרי שאיבת הביציות. מטרת הפגישה הזאת היא לא לחזק את הבחירה שלכם או להעלות ספקות, אלא דווקא לדאוג שתהיה איזו היכרות, יותר מאשר פרופיל עם המון דפים וכמה תמונות. סלפי איתה או שיחת זום שתשמרו מוקלטת היא מאד משמעותית, גם אם לא לכם - אז לילדים שלכם בעוד הרבה שנים.
פחות סודות בתא המשפחתי, פחות נעלמים. ההמלצה, גם של הפסיכולוגיה, היא לספר את הסיפור המלא לילדים בהתאם לגילם.
במשפחה שלי ידוע מי היתה התורמת. היא מככבת בסיפור המשפחתי, והבנות שלי יודעות מי היא ומה היא עשתה עבורנו.
היה לי חשש מפגישה כזו - מה אם פתאום אני אגלה שהיא לא מה שחשבתי? לא מצחיקה או לא חברותית? אולי פתאום יהיה לה קול מעצבן? משהו שלא ראיתי בתמונות שפתאום יתגלה? - בסוף החשש נעלם מהר מאוד, כשמבינים שמדובר בנשים שעושות מעשה מדהים פיזית ונפשית בשביל סכום צנוע יחסית לרוב. זריקות הורמונים, הרדמה מלאה, התאוששות לא פשוטה, החלטה נפשית של תרומת ביצית ועוד.
מבחינת לוח הזמנים, לדעתי כדאי לנצל את ההזדמנות לפגישה סביב מועד השאיבה. הרי אי אפשר לדעת מה יהיה עוד 17 שנה במידה ורק אז תחליטו שמתאים לכם להיפגש עם התורמת. אולי אז כבר יהיה מאוחר מידי ליזום היכרות, אולי היא תהיה נשואה ולא תרצה שאף אחד ידע שתרמה בעבר? אולי עברה לגור ביער באמזונס בלי אינטרנט… :-) לכן לא הייתי מסתמך על זה (גם אם היא מחויבת בחוזה נניח) . קחו אתם אחריות על החלטות כאלה שאולי הילד שלכם לא יוכל לקבל כי כבר יהיה מאוחר מדי.
חוץ מזה שזה צובע את הסיפור שלכם עם תמונות, אנשים וסיפורי חיים אמיתיים, חוויות נוספות ומפגשים עם אנשים שונים שבלעדיהם לא הייתם יכולים לעשות תהליך מיוחד כזה. לסיכומו של עניין, גם אם לא בשבילכם, אז למען הילד ותחושת השייכות שלו, ההמלצה שלי היא לפגוש את התורמת.
