הנסיעה ללידה היא רגע מאוד משמעותי, מרגש וגם קצת מלחיץ. נוסעים כזוג או כרווק הולל, וחוזרים כהורים. במהלך תקופת השהות שם אתם בעצם חיים בשני מישורים: המישור המעשי שכולל את הקינון, בניית הקשר עם הפונדקאית, הקניות וההכנות, והמשימות הבירוקרטיות של אחרי הלידה. במישור השני אתם מכינים את עצמכם להיות הורים, מבינים איך מטפלים בתינוק, איך מחתלים, מאכלים, גרעפסים, לקום בלילה, לשטוף בקבוקים, סטריליזציה וכו'.
הרבה פעמים שואלים אותי האם לנסיעה הזו מומלץ לנסוע לבד (כלומר רק הזוג או ההורה) או לקחת את הסבים והסבתות, אחים או חברה טובה, או לחילופין פשוט להיעזר בשירותים מקצועיים של נני או אחות הריון.
כמו שכבר הבנתם, גם כאן אין תשובה אחת נכונה שמתאימה לכולם. זה תלוי בכם ובמידת העצמאות שלכם, תלוי אם מדובר בלידת יחיד או תאומים, תלוי ביכולת הכלכלית שלכם להיערך לתקופת הלידה, תלוי מה חשוב לכם יותר- נוחות או אינטימיות עם בן הזוג, וכמובן גם תלוי בהורים או בחברים שלכם והאם הם בכלל מעוניינים להצטרף.
לפעמים הקשר עם ההורים שלכם/של בן הזוג פחות מאפשרים נסיעה משותפת שכזאת, או שהם עובדים ולא יוכלו לקחת חופש, או שאולי הם מבוגרים מדי לנסיעות ארוכות שכאלה. לפעמים יש גם "צרות טובות": ההורים משני הצדדים רוצים להצטרף. בקיצור, תלוי בכם וכבר ראיתי אנשים שעושים את הבלתי יאומן וטסים לבד כהורה יחידני ללידת תאומים, וראיתי זוגות שטסים עם ההורים ואף מצרפים לטיסה נני שתעזור להם עם תינוק יחיד.
אני רוצה לתת לכם את שני הסנט שלי מנסיוני האישי. לנו היה מאוד חשוב להיות שם עם ההורים שלנו. חלקנו את תקופת השהות בארה"ב בין ההורים שלי להורים של רועי ומעבר לחוויה האדירה לכל הצדדים, הרגשנו שאנחנו חולקים את השלב המיוחד הזה בתהליך יחד איתם, הסבים והסבתות. בלי ההמולה, חיי היומיום והעבודה מסביב, תא משפחתי חדש שנוצר יחד עם ההורים שלנו.
במקרה שלנו נולדו לנו תאומות, ושנינו היינו חסרי ניסיון בטיפול בילדים או אחיינים ולכן כל עזרה שקיבלנו מההורים היתה מבורכת. בדיעבד אני יודע להגיד שלא היינו כושלים גם אם היינו נוסעים לבד, אבל העזרה הייתה בונוס ענקי ומרגיע. אפילו זה שיכולנו לפצל בין כולנו את ההאכלות, או שהיה מישהו לחלוק איתו את "משמרת הלילה".
זאת סיטואציה שחשוב להיות בה מאוד סבלניים. כשגרים עם אנשים בבית זר שהוא לא הבית שלכם, יחד עם כל הלחצים ושעות השינה המעטות, נורא קל לדרוך אחד על האצבעות של השני, להיקלע לסיטואציות של ויכוחים או להביע שתלטנות. חשוב להיות פתוחים וכנים עוד לפני הנסיעה ולהבהיר למי שיתלווה אליכם שאתם ההורים ואתם תהיו אלה שנותנים את הטון, ולהסביר מראש את הסיטואציה, בה מי שיתלווה אליכם יעשה זאת על מנת לעזור, ולא כדי להוסיף ללחץ או כדי להשתלט לכם על החוויה.
כמו שציינתי, מן הצד השני שמעתי על זוגות שנסעו ללא עזרה בכלל, ודווקא ה"לבד" חיזק מאוד את ה"ביחד" בזוגיות, והיתה להם הזדמנות להתחיל את ההורות בתוך התא המשפחתי הפרטי בלי לחצים מהסביבה שפשוט חיכתה להם בארץ.
במקרים כאלה אפשר לקחת עזרה מקומית ביעד, אחות לילה שעושה את משמרת הלילה ומשחררת אתכם להשלים שעות שינה מדי פעם כ"פינוק", או אפילו מאפשרת לכם לצאת לדייט קצר ולשבור את השגרה. גם אם כל הארוחה כנראה תהיו עסוקים בלדבר על התינוק והחיים החדשים, אתם תוכלו קצת לנשום אוויר ולהיות לבד אחד עם השני. זה חשוב גם לזוגיות.
זיכרו שהעזרה היא לא רק במהלך השבועות שאחרי הלידה, אלא גם בטיסות הרבות והמעברים בשדות תעופה ולפעמים גם בקונסוליות.
בנימה האישית: זה מעולה לקבל עזרה ממי שכבר גידל ילדים, זה נותן לכם הזדמנות לקשר משפחתי מסוג אחר שאין ביום-יום בעיקר עם המשפחה של בן הזוג. זה יאפשר לכם לחלוק בעומס ולהתרכז גם בבירוקרטיה, ובעיקר יקל עליכם את התקופה כולה. אבל מה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לאחר. יש כאלה שיעדיפו לקחת את אמא ואבא, יש כאלה שיעדיפו לטוס עם חברה טובה, ויש מי שיעדיפו לחוות את הכל לבד ולהסתדר בכוחות עצמם.
העצה הכי טובה שאני יכול לתת היא לדבר ולהתייעץ עם כמה שיותר אנשים שחוו את הטיסה ללידה ולשמוע מהם איפה היו האתגרים ואיפה היו רגעי הנחת.
Comments