אחת השאלות שהכי קשה לקבל עליה תשובה ישרה: "יש לנו X עוברים – זה מספיק?". המרפאה עונה בזהירות, הסוכנות אומרת "תלוי", ובקבוצות כל אחד מספר סיפור אחר. אז בואו נעשה קצת סדר במתמטיקה – בלי הבטחות, אבל עם היגיון.
נתחיל מהמספר החשוב ביותר: אחוזי ההצלחה של החזרה בודדת. עובר שנבדק גנטית ונמצא תקין (יופלואידי), שמוחזר לפונדקאית בריאה עם רירית מוכנה, מגיע לסיכויי לידת חי של בערך 55-75 אחוז להחזרה. אז חשוב לבחור מרפאה עם אחוזים גבוהים יחסית בתוך התחום הזה, וזה נשמע מצוין – אבל שימו לב למשמעות ההפוכה: גם במקרה הטוב, יש סיכוי ממשי שההחזרה הראשונה לא תיקלט. זו לא תקלה, זו סטטיסטיקה.
עכשיו נעשה את החשבון קדימה: עם עובר תקין אחד, הסיכוי ללידה הוא בערך 60 אחוז. עם שניים – מעל 80. עם שלושה – מעל 90. בגלל זה ההמלצה המקובלת היא להגיע לתהליך פונדקאות עם לפחות 2-3 עוברים בדוקים לכל ילד שאתם מתכננים. רוצים שני ילדים מאותה תורמת, אולי בהפרש של כמה שנים? תכפילו בהתאם – ותחשבו על זה עכשיו, כשהביציות עוד באותו "גיל".
אבל רגע, איך בכלל מגיעים לעוברים בדוקים? גם כאן יש משפך: מכל שאיבה מקבלים ביציות, רק חלקן מופרות, רק חלק מהמופרות מגיעות לשלב הבלסטוציסט ביום 5-6, ורק חלק מאלה עוברות את הבדיקה הגנטית. תלוי מאוד בגיל התורמת ובאיכות הזרע, אבל לא נדיר ששאיבה של 20 ביציות מסתיימת ב-3-5 עוברים בדוקים ותקינים. לכן אל תתאהבו במספר הביציות שבשאיבה – המספר שקובע הוא זה שבסוף המשפך. וכן, ראיתי כבר סייקלים שהתחילו ב-18 ביציות והסתיימו ב-9 עוברים תיקנים, וראיתי כאלה שהתחילו ב-35 ביציות והסתיימו ב-2 עוברים.
ולמה כל זה קריטי דווקא בפונדקאות? כי בניגוד לתהליך רגיל, כל החזרה נוספת אצל פונדקאית היא לא רק עוד תרופות – היא תיאומים, טיסות, תשלומים לפי חוזה, וזמן. להיגמר בלי עוברים באמצע תהליך, כשהפונדקאית מחכה, זה תרחיש יקר ומתסכל שאפשר למנוע בתכנון נכון.
טיפ שלי: לפני שסוגרים את שלב יצירת העוברים, שבו עם הרופא ושאלו שאלה אחת פשוטה: "בהינתן היעדים המשפחתיים שלנו, האם היית מתחיל החזרות עם מה שיש – או ממליץ על סבב נוסף?". בגלל זה בחרתם במרפאה המקצועית והטובה שבחרתם בה, פתחו את הנושא עם אנשי המקצוע בה.
