החלטנו שהגיע הזמן להורות - באיזו מדינה כדאי לעשות את תהליך הפונדקאות?

איזה כיף ומרגש. אני זוכר כמה התרגשתי כשיצאתי לדרך שלי. החלטתם שזה הצעד הנכון, אבל זה רק הצעד הראשון מתוך צעדים רבים והחלטות נוספות שתצטרכו לקחת.

קבלת ההחלטות משתנה בין אדם לאדם, ולכל אחד מתאים פתרון אחר בדרך להקמת המשפחה: הורות משותפת, פונדקאות, אימוץ או אומנה (שתי האפשרויות האחרונות כמעט לא מתאפשרות לזוגות חד מיניים או אבות יחידנים). מכיוון שכאן אני מדבר בעיקר על פונדקאות - אתמקד בזה, אבל קחו בחשבון שאין פתרון אחד שטוב לכולם, ועל ההבדלים בין הורות משותפת לפונדקאות תוכלו לקרוא עוד כאן.

בפונדקאות, אחד הצעדים הראשונים הוא להבין איזה מבין כל הפתרונות הקיימים מתאים לכם. יש פתרונות בטוחים יותר או פחות, כאלה המתבססים על חוות דעת משפטיות לעומת כאלה שמעוגנים בחוק ממשי, יש יקרים יותר ויש יקרים פחות.

כיום אפשר לחלק את הפתרונות העיקריים לשניים: ארה"ב וקנדה המהווים פתרון יציב מבחינה משפטית, לעומת שאר העולם. במדינות האחרות אומנם עלויות הפתיחה מעט יותר נמוכות, אך מלוות בסיכונים משפטיים, חוסר יציבות ואפילו רמה אחרת של בקרה על ניצול בנוסף לרמה רפואית נמוכה.

עד כה, ביעדים הארעיים (המזרח, דרום אמריקה, מדינות עניות באירופה וכו') כל הפתרונות החזיקו מעמד מספר חודשים עד שנים בודדות, ולרוב מי שהצליחו בהם היו הראשונים לצאת לדרך. השאר הם כאלה שלא הספיקו להגיע לשלב ההריון אפילו, ורק השקיעו כספים ומאמצים רבים עד שהיעד נסגר (לדוגמא: הודו > תאילנד > נפאל > מקסיקו > אלבניה > קולומביה > קפריסין > דרום אפריקה). אם אתם בודקים פתרון פונדקאות מחוץ לארצות הברית, ההמלצה החמה שלי היא להבין מהם החלקים הבעייתים שבהם אתם עלולים להתקל: האם רמת החיים של הפונדקאית נמוכה? האם מעבירים פונדקאיות ממדינה למדינה? האם הפונדקאית חיה בבית שלה? האם אתם חלק מהמסע ותוכלו להיות איתה בקשר? מה הרמה הרפואית במדינה שבה היא גרה? האם כבר היו לידות ואפשר לשמוע מהורים שעברו שם תהליך בהצלחה? האם ניתוק הזיקה של הפונדקאית מהילדים הוא מיידי ומה ההשלכות במקרים שלא? האם יש אזהרות מסע של משרד החוץ בנושא? ועוד המון שיקולים משפטיים נוספים.

כשאני יצאתי לתהליך שקלנו פתרונות שהיו בזמנו. הודו בדיוק נסגרה לפונדקאות והורים רבים פנו לאופציה התאילנדית. לנו באופן אישי פחות התאים הפתרון הזה (למרות שתאילנד הייתה "מערבית" יחסית מבחינת רמת הרפואה). פחות התאים לנו המעמד של הפונדקאית בתהליך, ניתוק הזיקה הבעייתי, והתהליך כולו היה חדש מדי וחששנו שיסגר (ואכן פחות משנה לאחר מכן היעד נסגר).

בן זוגי ואני בחרנו ללכת על פונדקאות בארה"ב, שהיתה קצת יותר יקרה אבל סיפקה לנו את הביטחון, או כמו שאבא שלי אמר "בעייתי להשקיע כל כך הרבה כסף ואנרגיות על דרכים לא בטוחות. אתה לא עשיר מספיק בשביל פתרונות זולים". היום אנחנו מאד שמחים שעשינו זאת, מעבר לתהליך עצמו - גם לעתיד. העוברים הנוספים שמורים לנו בארה"ב ונוכל להרחיב את המשפחה כשנרצה אח או אחות לתאומות שלנו. אנחנו בקשר ישיר עד היום עם הפונדקאית. לא בזבזנו כסף בניסיונות כניסה להריון שלא מצליחים עקב אחוזי הצלחה נמוכים מאוד בכל היעדים אחרים, והחוויה היא עצומה כשאתה חלק מהתהליך ומהבחירות בו, ובקשר ישיר עם כל נותני השירות - ובאנגלית. לא צריך לתרגם כל מסמך ולא צריך לחכות שמישהו יתרגם בשבילנו הודעות לפונדקאית.

בשורה התחתונה, יש יתרונות וחסרונות לכל בחירה, וכל אחד מאיתנו מגיע עם העדפות ותעדופים שונים. כל עוד מכירים בסיכונים, עושים מחקר מקצועי ומקיף ולא רק מסתמכים על אנשי מכירות - אין נכון ולא נכון, אלא יציאה לדרך בעיניים פקוחות ושלמות עם ההחלטה המתאימה לכם.