בפוסטים הקודמים על עוברים הזכרתי לא פעם "עוברים בדוקים" – והבטחתי לפרט. אז הנה: PGT-A היא הבדיקה הגנטית שהפכה בשנים האחרונות כמעט לברירת מחדל בתהליכי פונדקאות בארה"ב, והיא גם אחת ההחלטות שמעלות הכי הרבה שאלות אצל הורים. בואו נבין מה היא עושה, מה היא לא עושה, ומתי היא שווה כל דולר.
מה זה בפועל: ביום החמישי או השישי להתפתחות העובר, כשהוא בשלב הבלסטוציסט, האמבריולוג נוטל מספר תאים מהשכבה החיצונית – זו שתהפוך לשליה, לא לעובר עצמו – ושולח אותם לבדיקת מספר הכרומוזומים. עובר עם מערך כרומוזומים תקין נקרא יופלואידי; עובר עם חוסר או עודף כרומוזומים – אנאופלואידי – הוא הסיבה השכיחה ביותר לכישלון השרשה ולהפלות מוקדמות. הבדיקה, במילים פשוטות, מסמנת מראש אילו עוברים בעלי סיכוי אמיתי.
למה זה חשוב במיוחד בפונדקאות? שלוש סיבות. הראשונה – יעילות: כשכל החזרה כרוכה בתיאום מול פונדקאית, תרופות, טיסות ותשלומים, אתם רוצים שכל ניסיון ימוצה. החזרת עובר עם סיכויים גבוהים חוסכת חודשים ועשרות אלפי שקלים של ניסיונות סרק. השנייה – צמצום הסיכון להפלה, שהיא אירוע קשה לכולם ובמיוחד לאישה שנושאת עבורכם. והשלישית – היא מה שמאפשר את מדיניות החזרת העובר הבודד שכתבתי עליה: מרפאות מחזירות עובר אחד בביטחון בדיוק כי הוא נבדק.
אז מה החסרונות? קודם כל המחיר – הבדיקה מוסיפה אלפי דולרים לתהליך יצירת העוברים. שנית, הבדיקה לא מושלמת: תוצאה של "פסיפס" (חלק מהתאים תקינים וחלק לא) מייצרת התלבטויות, ויש ויכוח מקצועי ער על גורלם של עוברים כאלה – שחלקם הביאו לעולם תינוקות בריאים לחלוטין. ושלישית, והכי חשוב להבין: PGT-A בודקת מספר כרומוזומים בלבד. היא לא בדיקה גנטית "מלאה", לא מאתרת מחלות תורשתיות ספציפיות (לזה יש בדיקה אחרת, PGT-M, למי שרלוונטי), ולא מבטיחה תינוק בריא – היא מעלה סיכויים, לא נותנת ערבויות.
ומתי היא פחות קריטית? ככל שתורמת הביצית צעירה יותר, שיעור העוברים התקינים גבוה יותר ממילא. עם תורמת בת 22, חלק מהרופאים יגידו שהתועלת שולית; עם ביציות בגיל מבוגר יותר – התמונה מתהפכת. זו בדיוק שיחה לנהל עם הרופא שלכם, עם המספרים שלכם על השולחן.
טיפ שלי: אם החלטתם לבדוק – בדקו את כל העוברים מאותו סבב, לא רק חלק. עלות הבדיקה לעובר קטנה יחסית לעלות של החזרה מיותרת, והמידע המלא יעזור לכם לתכנן נכון גם את הילד הבא.
